גכטמן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 2.7.09 ביציאה מירושלים.

במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה התובע הבעלים של רכב מסוג סיטרואן מ.ר. 32-306-61 (להלן: "רכב התובע").

הנתבעת היא מבטחת רכב צד ג' (להלן: "רכב הנתבעת"), אשר פגע ברכב התובע.

מוסכם בין הצדדים כי ביום 2.7.09 פגע רכב הנתבעת ברכב התובע מאחור.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת אופן התרחשות התאונה, אשר ממנה נגזרת שאלת היקף החבות וגובה הנזק.

גרסת התובע הינה כי במועד התאונה נהגה אשת התובע ברכב ביציאה מירושלים. לפתע, רכב הנתבעת התנגש מאחור ברכבו של התובע והדף אותו לתוך מעקה הבטיחות.

גרסת הנתבעת לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתה, הנהגת ברכב התובע נסעה בדרך המובילה מגבעת שאול ליציאה בירושלים ונכנסה בגדר ההפרדה כאשר רכבה היה תקוע באלכסון בתוך נתיב התנועה. הנהג ברכב הנתבעת לא הספיק לעצור ופגע ברכב התובע.

התובע פוצה על ידי מבטחתו ותביעתו היא לתשלום פיצויים בגין הפסד פרמיה והוצאות. כן דורש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית חריגה בשל אי תשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת.

יצוין, כי הנתבעת אשר הודתה באחריותה לפגיעה ברכב התובע מאחור, שילמה למבטחת התובע סכום של 50% מהנזקים שנגרמו לרכב התובע.

דיון והכרעה

העידו בפני הנהגת ברכב התובע והנהג ברכב הנתבעת.

הנהגת ברכב התובע העידה כי רכב התובע פגע בה מאחור וכתוצאה מהפגיעה איבדה את השליטה ברכב ונכנסה בגדר ההפרדה. הנהגת הכחישה בתוקף את גרסת הנתבעת כי לפני הפגיעה על ידי רכב הנתבעת נכנסה בגדר ההפרדה.

הנהג ברכב הנתבעת העיד כי כאשר נסע ביציאה מירושלים בסיבוב שמאלה ראה את רכב התובע כשהוא תקוע בגדר ההפרדה, ניסה לבלום את רכבו ומשלא הספיק, פגע ברכב התובע מאחור. הנתבע העיד כי פגע ברכב התובע בצדו השמאלי אחורי. אולם משהוצגו לו התמונות של רכב התובע לאחר התאונה מהן עולה כי הקצה השמאלי אחורי של רכב התובע לא נפגע, השיב כי אינו יודע וכי יכול להיות שהגיע מכיוון ימני יותר.

מהתמונות של רכב התובע לאחר התאונה עולה כי הפגיעה ברכב התובע היתה בחלקו האחורי שמאלי מהמרכז שמאלה. מוקד נזק זה מתיישב יותר עם גרסת הנהגת ברכב התובע באשר לאופן התרחשות התאונה.

עדות הנהג ברכב הנתבעת באשר למוקד הנזק לא היתה עקבית. בתחילה טען, כי פגע ברכב התובע בקצהו השמאלי אחורי, אולם משהוצגו לו תמונות הרכב לאחר התאונה, חזר בו מעדותו והשיב כי כי יתכן שבא מכיוון ימני יותר ועל כן הפגיעה ברכב התובע היא מאחור.

אציין כי התרשמתי באופן חיובי מאמינות עדותה של הנהגת ברכב התובע ונוכח העובדה שמוקד הנזק מתיישב יותר עם עדותה, הרי שאאני מבכרת את גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה וקובעת כי האשם לתאונה רובץ לפתחו של הנהג ברכב הנתבעת אשר לא שמר מרחק, פגע ברכב התובע מאחור ובשל הפגיעה התרחשה התאונה שבעקבותיה נכנסה הנהגת בתוך גדר ההפרדה.

בעקבות התאונה הוכרז רכבו של התובע אובדן גמור. כאמור, התובע פוצה על ידי מבטחתו ותובע את הנזקים הבאים: הפסד פרמיה בסכום של 2,789 ₪ ופיצוי בגין אובדן זמן, נסיעות וטלפון בסכום של 2,000 ₪. עוד טוען התובע כי הואיל והנתבעת הודתה באחריות חלקית לתאונה הרי שפעלה בניגוד להוראות סעיף 27 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981, כאשר עיכבה בידיה את סכום תגמולי הביטוח שאינו שנוי במחלוקת, ועל כן יש לחייבה בתשלום ריבית חריגה.

ראשית, אציין כי התובע לא הוכיח את סכומי ההוצאות הנטענים על ידיו ועל כן איני מוצאת מקום לפסוק את הסכומים הנטענים ודי בפסיקת הוצאות המשפט.

שנית, איני מקבלת את טענת התובע כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית חריגה בגין אי תשלום סכום תגמולי הביטוח שאינו שנוי במחלוקת. אין חולק, כי הנתבעת שילמה למבטחת רכ התובע מחצית מסכום הנזקים שנגרמו לרכב, לרבות ירידת ערך. הנתבעת טענה, ובצדק, כי לא שילמה לתובע את הסכום הנתבע בכתב התביעה שכן סברה בתום לב כי אינה חייבת בתשלום עבור הפסד הפרמיה נוכח גרסתה כי מבוטחה הצטרף לתאונה קיימת. בנסיבות אלה, הרי שהנתבעת שילמה את הסכום שאינו שנוי במחלוקת ואין לומר כי מתקיימים התנאים להחלת סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.